דראל - רם בע"מ נ' גורארי

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת גילה ספרא-ברנע אשר הורתה על העברת הדיון בתיק 16780-01-11 לבית משפט השלום ברחובות.

רקע

עניינה של התביעה בטענה להפרת הסכם שכירות תפעולית (להלן: "הסכם השכירות") ע"י המשיב, אשר שכר מהמערערת רכב למשך 44 חודשים, כאשר בתום התקופה ניתנה למשיב אופציה לרכישת הרכב. לטענת המערערת, המשיב לא עמד בתשלום חיוביו הכספיים בהתאם להסכם השכירות והמערערת הגישה את שטר החוב עליו חתם המשיב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה.

המשיב הגיש התנגדות לביצוע השטר וטען כי יש להורות על העברת הדיון לבימ"ש השלום ברחובות, שכן תניית השיפוט הקבועה בהסכם השכירות ובשטר החוב (להלן: "תניית השיפוט"), לפיה כל סכסוך עתידי יתברר בפני בתי משפט בעיר חיפה, הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד, אשר דינה להתבטל.

תחילה טענה המערערת כי הסכם השכירות ושטר החוב נחתמו בחיפה. רק לאחר שזומן דיון בשאלה היכן חתם המשיב על הסכם השכירות, אישרה המערערת כי חתם עליו באזור המרכז; המשיב היה בקשר עם איש מכירות מסניף של המערערת בפתח תקווה וחתם על ההסכם בהרצליה. כב' הרשמת קבעה אפוא כי הזיקות המקומיות הינן לאזור מרכז הארץ - פתח תקווה, הרצליה, רחובות; כי הסמכות המקומית נתונה לבתי המשפט במחוז מרכז; וכי תניית השיפוט הינה תניה מקפחת שדינה להתבטל. לפיכך, הורתה כב' הרשמת על העברת התיק לבימ"ש השלום ברחובות, מקום עסקו של המשיב.

טענות הצדדים

לטענת המערערת, שגתה כב' הרשמת כאשר קבעה כי דינה של תניית השיפוט להתבטל בהיותה תניה מקפחת. טענתה המרכזית הינה, כי המבחן הקובע לבחינת טענת הקיפוח הינו מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות, כפי שנקבע ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (2003) (להלן: "הלכת מפעל הפיס"). לטענת המערערת, מבחן זה הינו המבחן המחייב גם לאחר חקיקת חוק החוזים האחידים (תיקון), התשס"ד- 2004 (להלן: "תיקון 2004"), אשר שינה את נוסחו של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). לטענתה, יישום מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויותיו של המשיב יביאנו למסקנה כי ניהול ההליך בביהמ"ש בחיפה לא יכביד על המשיב, לא יגרום לו קושי ולא ירתיע אותו ממימוש זכויותיו המשפטיות, ועל כן יש לפסוק כי תניית השיפוט איננה בגדר תניה מקפחת, ויש להשאיר את התיק בבימ"ש השלום בחיפה. לחילופין, טענה המערערת, כי גם אם המבחן איננו מבחן ההרתעה, וייקבע כי יש להחיל "מבחן גמיש", העורך איזון אינטרסים בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, יש לקבוע כי בנסיבות העניין תניית השיפוט אינה תניה מקפחת.

המשיב טען כי תניית השיפוט הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד, אשר דינה להתבטל. לטענתו, לאחר תיקון 2004, המבחן הקובע איננו מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות, ולחילופין טען כי המערערת נכשלה אף בהוכחת מבחן זה. המשיב טען כי תניית השיפוט מקפחת את המשיב, שכן כל הזיקות מצביעות על סמכות מקומית לבתי המשפט באזור המרכז, ולפיכך יש להותיר את החלטת כבוד הרשמת על כנה ולהעביר את הדיון בתיק זה לבימ"ש השלום ברחובות.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים, בהחלטת כב' הרשמת ובפסיקה, סבורני כי תניית השיפוט במקרה שלפנינו הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד, אשר דינה להתבטל, ועל כן יש להעביר את הדיון בתיק זה לבימ"ש השלום ברחובות. להלן אפרט את הטעמים להכרעתי.

המבחן הראוי לבחינת טענת הקיפוח

בת"א (חי') 22046-10-09 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' קרן (27.5.10) (להלן: "עניין קרן") סקרתי את המגמות בפסיקה לאחר תיקון 2004. ערכתי הבחנה בין שתי מגמות: מגמה אחת, אשר צידדה בהותרת מבחן ההרתעה כמבחן מחייב גם לאחר תיקון 2004 [למשל: ת"א (י-ם) 11381/03 בש"א 1877/04 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ג'ירוסלים אוריינט טורסט טרוויל בע"מ (14.11.05); ת"א (ת"א) 56326/06 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ נ' עקרון (29.7.07); ת"א (חי') 18456/07 בש"א 19060/07 פרץ בוני הנגב-אחים פרץ בע"מ נ' וייס (1.4.08)], ומגמה שניה, לפיה לאור תיקון 2004 אין להחיל את אותם מבחנים שנקבעו בפסיקה עובר לתיקון [למשל: ת"א (נצ') 8298/04 בש"א 5294/06 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' חב' אחים אבו עיאש בע"מ (18.1.07); ת"א (חי') 17669/05 בש"א 19721/05 פרץ בוני הנגב בע"מ נ' סיסו (1.12.05); ת"א (י-ם) 3038/09 בש"א 5708/09 מאיר חברה למכוניות בע"מ נ' ברפי (26.10.09)].

בעניין קרן הבעתי את דעתי כי לאחר תיקון 2004 אין עוד מקום להחיל את מבחן ההרתעה באופן בו נעשה הדבר קודם לתיקון 2004, שכן זה האחרון החליף את שאלת סבירות ההתניה עליה נועד מבחן ההרתעה להשיב לפי הלכת מפעל הפיס – שכן רק אם נקבע כי זו אינה סבירה קמה חזקת הקיפוח - בשאלת עצם הסטיה מהוראות הדין. במלים אחרות, די בעצם ההתניה כדי להקים חזקת קיפוח.

עוד הפניתי בעניין קרן אל פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים בח"א (י-ם) 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (5.5.09) (להלן: "עניין הבינלאומי"), סעיפים 323-332, ובמיוחד סעיף 330 לפסק הדין, שם נקבע כי את השאלה האם עלה בידי הספק לסתור את חזקת הקיפוח, יש לבחון על פי מבחן גמיש של איזון בין האינטרסים הלגיטימיים של הספק לאינטרסים הלגיטימיים של הלקוח. זאת, כאשר ברור כי עצם קביעתה של חזקת קיפוח בכל מקרה של סטיה מהוראות הדין בדבר סמכות מקומית, מדברת בעד עצמה ומשמעותה שהמחוקק ראה לנכון ליתן משקל רב יותר לאינטרסים הלגיטימיים של הלקוח.

אין בידי לקבל את טענות המערערת לפיה פסיקת בית הדין בעניין הבינלאומי אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון שלטענת המערערת הותיר את הלכת מפעל הפיס על כנה. אמנם בעניין בנק לאומי [ע"א 6916/04 בנק לאומי בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.2.10)] נאמר, בין השאר, כי לא נס ליחה של הלכה זו. אולם, כמוסבר בעניין קרן הנ"ל, ברע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (7.4.10) (להלן: "עניין ברפי")] הבהיר כב' השופט פוגלמן כי לאחר תיקון 2004 סוגיית ההרתעה מפני מימוש זכויות נבחנת רק בשלב השני, במסגרת הדיון אם עלה בידי הספק לסתור את חזקת הקיפוח, ואיננה אלא שיקול אחד מתוך מכלול השיקולים שיש לבחון בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ועניין. לאור פסיקת בית המשפט העליון בעניין ברפי, הרי שנסיונה של המערערת להסתמך על החלטות שיפוטיות בהן הוכרעה הבקשה להעברת הדיון על יסוד מבחן ההרתעה לבדו - דינו להיכשל, שכן הניתוח שנערך באסמכתאות אלה אינו תואם את הדין לאחר תיקון 2004.

לאחרונה ניתן ע"י בית הדין לחוזים אחידים פסק דין אשר לטעמי מבהיר היטב את המצב המשפטי העדכני, בין השאר לעניין הפרשנות הנכונה שיש ליתן לפסיקת בית המשפט העליון ממנה ביקשה המערערת להיבנות. בח"א (י-ם) היועץ המשפט לממשלה נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (6.12.11) (להלן: "עניין שיכון ופיתוח") התייחס בית הדין (כב' השופט מ' סובל, פרופ' ש' ליפשיץ, ד"ר מ' גלברד) לסוגיית תניית שיפוט בחוזה אחיד בס' 164-169 לפסה"ד, וקבע בין היתר:

"165.הלכת מפעל הפיס נקבעה לגבי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים בנוסחו הקודם. לפי הנוסח הקודם, חזקת הקיפוח התקיימה מקום בו דובר ב"תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר...". אולם, לאחר פסק הדין בענין מפעל הפיס תוקן החוק (תיקון מס' 1 לחוק החוזים האחידים משנת תשס"ד). הנוסח המתוקן קובע חזקת קיפוח ל"תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך". עינינו הרואות כי במסגרת התיקון הוחלף מבחן הסבירות במבחן הסטייה מהוראות הדין. המשיבה ערה לתיקון החוק, אולם לטענתה גם כיום, למרות השינוי החקיקתי, המבחן לבדיקת שאלת הקיפוח בתנית מקום שיפוט נותר על כנו: דהיינו, האם יש בתניה כדי להרתיע את בעל הדין מלממש את זכויותיו. טענה זו אין בידנו לקבל. פרשנות כזו של הסעיף עלולה לסכל את המטרה שעמדה לנגד עיני המחוקק בתיקון החוק (ראו פרוטוקול מס' 227 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת מיום 27.5.04, שם צוין במפורש כי השינוי החקיקתי נועד להתגבר על הקושי שיצרו המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינתה של סבירות ההתניה). החוק קובע כיום בבירור, כי די בעובדה שהסעיף החוזי סוטה מכללי הסמכות המקומית הקבועים בדין, על מנת להקים את חזקת הקיפוח. בלשונה של השופטת ארבל: "בעבר, החזקה היתה קיימת כאשר מקום השיפוט היה בלתי סביר, והיום, כל תנית שיפוט חזקה שהיא מקפחת" (רע"א 8713/06 ברוך נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, מיום 12.6.08). משעה שמתקיימת החזקה עובר הנטל אל הספק, לנסות ולהוכיח כי בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות האחרות, התנאי אינו מקפח (ראו רע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי, מיום 7.4.10, בפסקאות 7-6; ח"א 701/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' חברת מוסף המכרז של המדינה בע"מ, מיום 12.8.07, בפסקאות 77-75; ענין הבנק הבינלאומי, בפסקאות 332-323).

...168.... בעקבות תיקון תשס"ד קובע חוק החוזים האחידים חזקת קיפוח מקום בו קיימת התניה על מקום השיפוט הקבוע בדין. בעניננו מתקיימת חזקה זו. משכך, הנטל הוא על המשיבה לסתור את החזקה, בשים לב למכלול תנאי החוזה והנסיבות. המשיבה אינה יכולה להסתפק עוד – כבעבר – בטענה כי מקום השיפוט שנקבע אין בו כדי להרתיע את הלקוחות ממימוש זכויותיהם המשפטיות, שאם לא תאמר כן, יהיה בכך לעקר מכל משמעות את התיקון שנעשה בחוק. כיום, הן מבחן ההרתעה ממימוש זכויות והן מבחן הנוחות עשויים להיות עדיין רלבנטיים, כמבחני עזר, אלא שבניגוד לעבר הם אינם אלא חלק ממכלול שלם של שיקולים אותם יש להביא בחשבון על מנת לקבוע האם עלה בידי הספק להרים את הנטל לסתירת חזקת הקיפוח (ענין בנק לאומי, בפסקה 127; רע"א 1108/10, לעיל, בפסקה 7). עצם העובדה שאין במקום השיפוט שנקבע כדי להרתיע את הלקוחות, כשלעצמה, לא יהיה בה די בדרך כלל על מנת לסתור את חזקת הקיפוח, אלא אם כן נלווים לה שיקולים נוספים העשויים להצדיק את ההתניה על הוראות הדין בענין מקום השיפוט, כפי שארע, לדוגמה, בענין בנק לאומי. בעניננו לא הרימה המשיבה את הנטל לסתור את החזקה".

כלומר, יש מקום לשקול את שיקול ההרתעה, אך יש בהחלט מקום גם לבחינת מירב הזיקות ולשיקולי נוחות, כפי שנשקלו ע"י כב' הרשמת, ולשיקולים נוספים.